Tzadikim

חכם ששון מזרחי

הצדיק המקובל, חכם ששון מזרחי זצ"ל, מחבר סדרת הספרים בקבלה "באתי לגני", אשר כל ימיו הסתיר בקפדנות ובעקביות רבה את

עובדת היותו תלמיד חכם גדול, ומקובל מופלא מאין כמוהו, עד שרוב ימיו הצליח למנוע את פרסומו כתלמיד חכם

Born: 1914
Died: Israel, 1998
 

הגאון הגדול, הצדיק המקובל, חכם ששון מזרחי זצ"ל, מחבר סדרת הספרים בקבלה "באתי לגני", אשר כל ימיו הסתיר

בקפדנות ובעקביות רבה את עובדת היותו תלמיד חכם גדול, ומקובל מופלא מאין כמוהו, עד שרוב ימיו הצליח למנוע את פרסומו כתלמיד חכם, ולנו נפלה הזכות להכירו אך במעט. לכבוד יום ההילולא שיחול בתאריך ז' ניסן. זכותו תגן עלינו.

 

תולדות חייו

 

בימי חג הסוכות התרע"ד זרחה שמשו של רבינו המקובל חכם ששון מזרחי זצ"ל. בצעירותו למד ב"מדרש בית זילכה" בעירק, מקום שגדולי תורה רבים צמחו בו. כבר בשחר נעוריו ניכר בו שנועד לגדולות, היה שוחה בים התלמוד בשקידה ובמרץ, מוחו היה חריף וגאוני, מבריק ובהיר, ותמיד היה מעלה חידושים מקוריים בדברי הגמרא ומפרשיה. כבר בהיותו בן 13 שנים בלבד נכנס אל הקודש פנימה, בלימוד תורת הקבלה, אצל מורו ורבו המקובל הרב יהודה פתיה זצ"ל. לאחר נישואיו עם הרבנית סעידה תחיה, נהג כמנהג בני עירו, ללכת וללמוד ברצף מצאת השבת ועד לערב שבת קודש, ורק לכבוד שבת היה מגיע לביתו, כאשר בכל לילות השבוע היה ישן על מחצלאות בבית המדרש.

 

בשנת ה'תשיב, בהיותו בן 38, עלה לארץ ישראל, וקבע מקום מושבו בירושלים. נהג לשבת באחת מפינות בית המדרש שבישיבת "פורת יוסף" בלבוש פשוט כאחד העם, ולעסוק בתורה בעיון רב ובהתמדה מיוחדת. רק הבחורים שדיברו עמו בלימוד הבחינו, שעומד מולם אדם שמסתיר את אישיותו הגדולה בבגדיו הפשוטים ובצניעותו המופלגת. מידי פעם פנה בענווה יתירה למרן ראש הישיבה הרב יהודה צדקה זצ"ל והביע בפניו את קושיותיו. כך הכיר ראש הישיבה בגדלותו, ולאחר זמן קצר ביקש ממנו שילמד עמו בחברותא. הסכים רבינו לבקשתו, ובמשך קרוב ל-30 שנה מידי יום ביומו היו שניהם לומדים בחברותא.

 

במשך שמונה שנים התגורר רבינו עם אשתו בלונדון, הוא נסע לשם בכדי ללמד את בניו של הנדיב הגדול ר' סלימאן דוד ששון זצ"ל, שהיה ידיד אמת לישיבת פורת יוסף, וזאת על פי בקשתו של ראש הישיבה הרב יהודה צדקה זצ"ל. תמורת זאת כל מחסורו היה על חשבון הנדיב. לאחר שובו לארץ נשאר בה עד יומו האחרון. בערב שבת הגדול, ז' ניסן תשנ"ח, נפטר רבינו, וכבוד גדול עשו לו במותו. מקום מנוחתו בבית העלמין "סנהדריה" שבירושלים.

 

גאון בתורה ובהצנעת מעשיו

 

רבינו ניצל כל רגע פנוי ללימוד התורה. הוא נמנע מלהשתתף בשמחות אפילו של מקורביו, בגלל ביטול תורה. אפילו לא הסכים לשמש כסנדק, משום שזמנו היה יקר וחשוב. כמו כן, נהג במשך כל ימי חייו, ואפילו בימים שסבל מייסורים קשים, ללמוד במשך כל הלילה בשני לילות בשבוע: בליל שישי ובליל מוצאי שבת. מכאן מובן, כיצד זכה לשלוט בכל מכמני התורה, הן בסוגיות התלמוד וההלכה, והן ברזי וסתרי התורה, בבקיאות ובעיון רב. יחד עם זאת הצטיין בגאונותו להצניע את ידיעותיו, ולגרום אפילו לשכניו לחשוב שעומד מולם אדם פשוט שאינו יודע כלום בתורה. יעידו על כך המעשים הבאים:

 

בבית הכנסת התחולל ויכוח בין כמה תלמידי חכמים לגבי הלכה מסוימת. רבינו ישב בהצנע ולא התערב בויכוח כלל. כשיצא מבית הכנסת בגמר התפילה, שאלו אחד מהתלמידי חכמים: "מה כבודו מכריע בהלכה זו?", השיבו רבינו את ההלכה עם המקורות בספרי הראשונים והאחרונים בבקיאות עצומה, וציטוט מורחב של כל דבריהם. כששמע זאת  הלה, פתח את כל הספרים שהזכיר רבינו ומצא ממש כדבריו. עיקר התפעלותו הייתה שרבנו ציטט מילה במילה את לשון ספרי הפוסקים.

 

כאשר תלמידי ישיבת "פורת יוסף" היו פונים לביתם, היו נשארים ה"חברותא" המפורסמת: רבינו והרב יהודה צדקה זצ"ל בבית המדרש ועוסקים בתורת הנסתר. הם הקפידו ביותר שלא יוודע לאיש שעוסקים הם בתורת הקבלה, ולכן היו מניחים לפניהם את ספרי הקבלה, ובסמוך אליהם הניחו גמרות פתוחות. וכאשר הגיע מאן-דהוא לשאול איזו שאלה, מיד הניחו מעל ספרי הקבלה את הגמרות כאילו היו הם לומדים גמרא, וכך הסתירו את עיסוקם בנסתרות.

 

כאשר נפתחה ישיבת המקובלים "אמת ושלום", ביקשו מרבינו למסור שיעורים בישיבה. כדרכו והנהגתו להצטנע הוא סירב, כי לא רצה להתפרסם. רק לאחר הפצרותיהם של רבנים גדולים, נענה להפצרותיהם והסכים למסור שיעוריו.

 

צניעותו הייתה בכל, כולל צניעות ברכוש: ביתו היה קטן ופשוט, שלושים ושמונה מ"ר בלבד, כאשר המטבחון וחדר השירותים מצויים מחוץ לבית. גם הריהוט היה פשוט וצנוע. שום דבר מותרות לא נראה בביתו, רק דברים החיוניים ביותר לצורך קיומו. עם זאת חשוב לציין, שרבינו היה מבורך בשפע של שמחת חיים.

 

ספריו בקבלה "באתי לגני"

 

זכה רבינו לחבר סדרת ספרים על הקבלה, "באתי לגני" חמישה חלקים. גדולי המקובלים בירושלים התפעלו מהעומק ומהבקיאות העצומה שגילה רבינו בחיבורו. המקובל הרה"ג יעקב הלל שליט"א, מספר כיצד נתחברו ספרים אלו: "תמיד הייתי מדבר עמו שיכתוב ביאורים וחידושים דרך לימודו, והוא מרוב ענווה היה דוחה, באומרו שמה ערך לכתיבה אם אינו מבין, אבל למעשה החל בכתיבת חידושיו על סדר כוונות החול. והייתי מנסה ומשדל אותו שיסכים להדפיסם, והיה דוחה ואומר שח"ו אינם ראויים להדפסה, ושאר טענות של ענווה... וכך הייתי משדל אותו מפעם לפעם עד שהסכים... וכיוון שהיה ענוותן באמת, חשש מאד כלפי השמיים שמא אינו ראוי. וחשש בכפלי כפליים – שמא יתפרסם כמקובל, שזה היה היפך מדרכו במשך כל ימי חייו להצניע עצמו לגמרי".

 

נצטט קטע קצר מהקדמת רבינו לספרו חלק א', כדי שנקבל מושג קלוש על ענוותנותו ועל כוונתו הטהורה בחיבור הספר: "וגלוי וידוע לפני השם יתברך, שידעתי היטב את קוצר השגתי ומיעוט הבנתי בתורה הקדושה, ובפרט בדברים העומדים ברומו של עולם [תורת הקבלה], ולא להתראות בפני בני אדם באתי ח"ו, אלא לעשות נחת רוח לפני ה' יתברך...".

 

"כשיצא לאור ספרו החשוב של רבנו זצ"ל "באתי לגני", סיפר הגאון רבי גמליאל רבינוביץ, "באתי אל בית רבינו וספרתי לו עד כמה מתענגים בישיבת המקובלים "שער השמיים" על דברי קודשו, וגם ראש הישיבה הגאון רבי פישל אייזנבאך שליט"א מביא מספרו בשיעוריו. דברים אלו לא נעמו לאוזנו של רבינו: "בכח אתה רוצה להכניס בי גאווה?!", אמר לי. כל כך לא יכול היה לשמוע כשמדברים בשבחו עד שהדבר היה בשבילו בבחינת סבל".

 

לא ליהנות מאחרים

 

מנהגו של רבינו היה שלא ליהנות מן הצדקה תמורת לימודו, וכשיטת הרמב"ם [אשר לא נפסקה להלכה ולמעשה, כמ"ש מרן ה"בית יוסף" בספרו "כסף משנה" שם]. לכן עבד לפרנסתו בהגהת סת"ם, מלאכה שהיה בקי עצום בה. אלא שרבנו שלל בתקיפות הצעת עבודה הדורשת ממנו לעבוד שעות רבות, והסכים לעבוד אך ורק כמה שעות בבוקר, כאשר שאר זמנו מוקדש ללימוד התורה. וכל זאת למרות שפרנסתו הייתה בצמצום רב.

 

רבינו הקפיד מאד שלא להנות מאחרים אפילו בפרוטה אחת. ולכן מעולם לא שתה בלומדו בישיבה אפילו כוס מים, לרבות בימי הקיץ הלוהטים!! באחד מימי הקיץ הלוהטים למד רבינו בבית המדרש בישיבה שעות רבות, וכרגיל, מבלי לשתות מאומה. חכמי הישיבה הפצירו בו שמפני הסכנה ישתה מים שהביאו לפניו, מפני כבודם בלבד הוא לגם מעט מכוס המים... כמו כן, בבואו ללמוד בהיכל הישיבה, היה מתנגד בכל תוקף שבחורי הישיבה יביאו לו ספסל בכדי שישב עליו, כדי שלא להנות מהזולת, אלא היה מביא בעצמו את הספסל. באחד הימים הזדרז בחור וכבר הביא לו את הספסל, החזיר רבינו את הספסל למקומו, ושוב נטל לבד את הספסל...

 

כשסיימו "החברותא" הרב יהודה צדקה זצ"ל ורבינו ללמוד את הש"ס, ערך ראש הישיבה בביתו סעודת סיום הש"ס, במעמד גדולי הרבנים. בגמר הסיום, קם רבינו לכיוון הפתח ולא אבה להישאר לסעודה. רץ לעברו ראש הישיבה וביקשו שיישאר לסעודת המצווה, אך רבינו בשלו. ידע ראש הישיבה שמחמת שרבינו מקפיד שלא ליהנות משום אדם לכן אינו מסכים להישאר לסעודה, לכן עמד והפקיר את ביתו בפני שלושה. רק אז נאות רבנו זצ"ל ללגום מעט מים ולטעום דבר מה, ותיכף חזר לביתו.

 

רבינו היה רגיל לקנות במכולת אצל אבי שיחיה, הוא נימק זאת: "אני מקפיד לקנות דווקא אצלך, היות שבניך לומדים בישיבות, בכדי לעזור לך בגידול בניך לתורה". הוא הקפיד מאד שלא לקחת מאבי שקית ניילון!! שהיה רגיל לתת ללקוחותיו, באומרו: "שילמתי על המוצר, אבל לא שילמתי על שקית הניילון", הוא היה מוציא מכיסו שקית ניילון ומניח בתוכה את המצרכים. כמו כן, עמד על כך שאבי לא יעשה לו הנחה על המצרכים, והיה בודק היטב את החשבון שמא ח"ו הורידו לו במחיר...

 

גם בספרים שלו לא רצה ליהנות מאחרים! כפי שמספר הרב יעקב הלל שליט"א: "בכרכים הראשונים הוא מימן מכספו את רובה ככולה של ההוצאה. כדי שלא ייהנה מטובת זולתו. ובכרכים האחרים השתתף בחלק מן ההוצאות, כנראה מתוך הסתמכו על כך שהישיבה מוכרת את הספרים וההכנסות מצטרפות לחשבון סך עלות ההוצאה. אולם, לא היה מסכים לקבל במתנה אלא מספר כרכים עם הוצאת הספר לאור, ומשם ואילך תמידין כסדרן היה בכבודו ובעצמו מופיע במשרד הישיבה, ומקדים לשלם במחיר מלא עבור כל הספרים שרצה לחלק ולתת"...

 

אהבת ישראל

 

כמה אהב רבינו את עם ישראל, שמח בשמחתם וחש בצערם ובמצוקתם. בעת שפקדו את ביתו אנשים לקבלת עצה וברכה, ישב ושמעם בנחת ובקשב רב, והיה חש בצערו של היושב מולו כאילו זהו צערו האישי.

 

בחור ישיבה חשוב ניגש פעם לרבינו בבקשה שיתפלל עבורו לזיווג הגון, שאלו לשמו ולשם אימו, ברכו ופטרו לשלום. לאחר כמה שנים והבחור עדיין לא התחתן, פגש שוב ברבינו וביקש ברכה לזיווג הגון, בהזכירו את שמו ושם אימו. תוך כדי דיבור הוציא רבינו דף מכיסו והראה לו ששמו מופיע בדף, ואמר לו: "לפני כמה שנים היית אצלי וביקשת שאתפלל עליך לזיווג הגון, מאז אני עדיין מתפלל בעדך". זוהי אהבת ישראל אמיתית!

 

כיוצא בזה, אברך תלמיד חכם הגיע לבית רבינו, וביקש ממנו שיתפלל עבור בנו החולה זמן רב במחלה מסוימת. לאחר כמה שנים פגש הבן ברבינו וביקשו שיתפלל בעבורו, נענה רבינו והשיב לו: "מאז שאביך היה פה אני מתפלל בעדך ומזכירך בתפילתי".

 

צדיק גוזר

 

פעם נכנס לרבינו אדם שהיה צריך לעבור ניתוח להוצאת אבנים מהכליות, אמר לו בזו הלשון: "ויגל את האבן", וראה זה פלא, כשהלך לבצע את הניתוח ערכו הרופאים בדיקה נוספת, ולפליאתם הרבה גילו שהאבן נעלמה כלא הייתה.

 

פעם באו לבקש מרבינו ברכה עבור אדם חולה, שלא כדרכו התחמק ואמר "בשביל מה נברך?", כשיצאו מעם פניו נודע להם שכבר בשעה שבאו לבקש את הברכה - לא היה החולה בין החיים. הבינו למפרע כוונת רבינו באומרו "בשביל מה נברך?". בפעם אחרת, כאשר הגיע אברך חשוב לרבינו וביקש ברכה לזכות בזרע של קיימא, בירכו "תזכה לזרע של קיימא", כך חזר הדבר פעמים מספר. פעם אחת כשבא אליו שינה רבינו את לשונו ואמר לו: "תזכה לבנים זכרים". ואכן ברכתו נתקיימה במלואה, לאחר זמן קצר נפקדה אשתו בתאומים "בנים זכרים".

 

כאשר חלה רבינו והיה זקוק להתאשפז במשך ימים מספר בבית החולים, הכניסוהו לחדר שבו שכב בחור חילוני שהביא למיטתו מכשיר טלוויזיה. מכשיר זה הפריע מאד לרבינו, והטריד את מנוחת נפשו. כשהגיע אחד ממקורבי רבנו לסעדו, ראהו שוכב בצער גדול. הבין הלה את סיבת הדבר, בלא להמתין רגע, פנה בנחת אל אותו חולה ובקשו לחוס על נפשו, ולהסיר את המכשיר הטמא מנגד עיניו. "אם תעשה זאת", הבטיחו, "תקבל ברכה מהרב, ותתרפא במהרה". הסכים הבחור בלב שלם, וסילק את המכשיר מהחדר. משנסתלקה הטומאה, נחה דעתו של רבינו זצ"ל, וברכו בכל לבו שיירפא מחוליו ויחזור לאיתנו. ואכן כך היה, שנתרפא בחור זה.

 

סגולות מרבינו

 

פעם באו לרבינו זוג שזה תשעה עשר שנים לא זכו להיפקד בפרי בטן, אמר להם רבינו, שישנו את שמו של הבעל, ועל ידי כך יזכו לבנים זכרים, וכך היה, שינו את השם ולאחר שנה נפקדו בבן זכר. ופעם אחרת, הייתה ילדה חולה שנלאו הרופאים מלרפותה,  אמר רבינו שישנו את שמה, שינו את שמה, ובאורח פלא הילדה החלה להראות סימני שיפור עד שנתרפאה כליל בס"ד.

 

באחד הימים ניגש אברך לבית רבינו וסיפר לפניו שאשתו כבר כמה פעמים התעברה והפילה, אמר לו רבינו: "כשתתעבר, תאמר בכל יום ג' פעמים מזמור "יושב בסתר עליון", ועל ידי כך תילד וולד חי וקיים בעתו ובזמנו", וכך היה. (במקרה אחר, הורה רבינו שתוסיף ותאמר ג' פעמים מזמור כט שבתהילים).

 

כאשר בא אליו אברך להתייעץ מה לעשות עם ילדיו הקמים באמצע השינה מבוהלים ומפוחדים, אמר לו רבינו, שיניחו האב או האם את ידיהם על ראש הילד, ויאמרו מזמור "יושב בסתר". הם עשו כדברי רבינו וראו פלאות! כיוצא בזה, שח אברך חשוב לפני רבינו שמידי לילה טורדים אותו חלומות קשים, אמר לו רבינו: "תוסיף בקריאת שמע שעל המיטה את המשפט: "והריני מכוון שעל ידי קריאת שמע יאיר הקב"ה בכל העולמות, ועל ידי הארה זו ישמיד את כל המזיקים, וכל ניצוצי הקדושה שבמזיקים יעלו ויכנסו בקדושה".

 

פעם בא יהודי לבית רבינו בטענה שבאים עליו צרות, אמר לו רבינו: "תאמר בכל יום את הפסוק "מי אל כמוך וכו" ג' פעמים, וכאשר תאמר "ותשליך במצולות ים וכו" תכוון שכל הצרות יסולקו מעליך". והוסיף: "פשוט מאד שכל הנ"ל יש לומר רק לאחר תשובה ומעשים טובים".

 

Light a virtual Candle
  • Soul Elevations

    • Mazal bat Refael and Nava grazia
    • Avraham Yaniv ben Roza Ve David
    • Luis Carlos ben Margarita
    • Rachel bat Moshe
    • Yaacov ben Shmuel M.
    • Luz Elena bat Rosa Elena
    • Patricia Power Marcus bat Avraham
  • Healing

    • John ben Mary
    • רחל בת יצחק כהן
    • לי בת רות
    • אושר בן לי
    • Atzimba bat Consuelo
    • Maria Nelly bat Sofia
    • Miriam bat Leah
    • אליעזר יהודה בן חיה
    • Shamirah bat Sarah Imanu
  • Success in life

    • Jessica Mercedes bat Leon Marino
    • Mustafa ben Ekrem
    • Roxie bat Gloria
    • Maryanna bat Maryanna
    • Shimon ben Nachman
    • Shmuel ben Ruben
    • Ellen Rose bat Ligia Maria
    • Rachel bat Ellen Rose
    • Lorenzo Mario Ruscello Jr ben Lorenzo Mario Ruscello
    • Ruby bat Ellen Rose
Light a virtual Candle


Hillulot | Biographies | Prayers | Virtual Candle