Daily Zohar # 1400 – Bo – 10 13

10. רָאָה שָׁעָה לָתֵת לוֹ חֵלֶק בְּמַה שֶּׁיִּתְעַסֵּק, וְיִפָּרֵד מִיִּשְׂרָאֵל, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, לְרוֹעֶה שֶׁרָצָה לְהַעֲבִיר אֶת צֹאנוֹ בְּנָהָר אֶחָד וְכוּ’, מִיָּד הִתְעַסֵּק בּוֹ אוֹתוֹ שָׂטָן וְלֹא קִטְרֵג עַל יִשְׂרָאֵל.
11. וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה’ וַיֹּאמַר הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים. אֵין תְּמִיהָה עַל עֶבֶד שֶׁרַבּוֹ עוֹשֶׂה לוֹ כָּל רְצוֹנוֹ שֶׁיִּהְיֶה יָרֵא מִמֶּנּוּ. הָסֵר מִמֶּנּוּ אֶת הַשְׁגָּחָתְךָ, וְתִרְאֶה אִם יִפְחַד מִמְּךָ אִם לֹא.
12. בֹּא רְאֵה, בִּשְׁעַת צָרָה, כְּשֶׁנִּתָּן חֵלֶק אֶחָד לַצַּד הַזֶּה לְהִתְעַסֵּק בּוֹ, נִפְרָד אַחַר כָּךְ מֵהַכֹּל. כְּמוֹ זֶה שָׂעִיר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, שָׂעִיר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּדֵי שֶׁיִּתְעַסֵּק בּוֹ וְיַעֲזֹב אֶת יִשְׂרָאֵל עִם מַלְכָּם, וְכָאן הִגִּיעַ זְמַן לִטֹּל חֵלֶק זֶה מִכָּל זֶרַע אַבְרָהָם בַּצַּד הָאַחֵר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב) הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַּם הִיא וְגוֹ’ אֶת עוּץ בְּכוֹרוֹ וְגוֹ’.
13. וּבֹא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר מִשּׁוּט בָּאָרֶץ, רָצָה מִמֶּנּוּ לַעֲשׂוֹת דִּין בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי דִּין הָיָה לוֹ עַל אַבְרָהָם לִתְבֹּעַ מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה דִין בְּיִצְחָק כְּשֶׁהֻקְרַב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁהֲרֵי לֹא הָיָה לוֹ לְהַחֲלִיף קָרְבָּן שֶׁמֻּזְמָן עַל הַמִּזְבֵּחַ בְּאַחֵר, [וְכֵן בְּכָל צַד שֶׁלּוֹ] כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ. וְכָאן עָמַד יִצְחָק עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְלֹא הִשְׁתַּלֵּם מִמֶּנּוּ קָרְבָּן וְלֹא נַעֲשָׂה בּוֹ דִּין, וְרָצָה אֶת זֶה מֵעִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמוֹ שֶׁרָצָה אֶת דִּינוֹ שֶׁל יוֹסֵף לְכַמָּה דוֹרוֹת מְאֻחָר יוֹתֵר, וְכָל מַה שֶּׁרָצָה – רָצָה בְּדֶרֶךְ דִּין.