Daily Zohar # 1477 – Metzora –

9. וּמִי שֶׁלֹּא מֵעִיר אֶת רוּחוֹ לַעֲבוֹדַת רִבּוֹנוֹ, בְּאֵיזֶה פָנִים יַעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כְּשֶׁיִּתְעוֹרְרוּ עָלָיו בְּדִין, וְיִתְפְּסוּ אוֹתוֹ בְּקוֹלָר, וְלֹא תִמָּצֵא עָלָיו זְכוּת לְהִנָּצֵל? וְאָז כָּתוּב, וְכַצִּפֳּרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח כָּהֵם יוּקָשִׁים בְּנֵי הָאָדָם. וְטֶרֶם שֶׁיֵּצֵא אָדָם מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, בְּכַמָּה דִינִים הוּא נִדּוֹן הַנֶּפֶשׁ עִם הַגּוּף טֶרֶם שֶׁיִּפָּרְדוּ זֶה מִזֶּה, וְאֵין מִי שֶׁיַּשְׁגִּיחַ.
10. (אֲפִלּוּ) בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁמַּגִּיעָה שְׁעַת הַהַפְרָדָה, לֹא יוֹצֵאת הַנֶּפֶשׁ מִן הַגּוּף עַד שֶׁמִּתְגַּלָּה עָלָיו שְׁכִינָה, וְהַנֶּפֶשׁ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וַחֲבִיבוּת שֶׁל הַשְּׁכִינָה יוֹצֵאת מִן הַגּוּף כְּנֶגְדָּהּ. אִם הוּא צַדִּיק, הוּא נִקְשָׁר וְנִדְבָּק בָּהּ. וְאִם לֹא, הַשְּׁכִינָה הוֹלֶכֶת, וְהִיא נִשְׁאֶרֶת וְהוֹלֶכֶת וּמִתְאַבֶּלֶת עַל פְּרֵדַת הַגּוּף. מָשָׁל אוֹמְרִים, חָתוּל לֹא נִפְרָד מֵאֵשׁ, חַדֵּד אֶת הַסַּכִּין, וְהוּא יֵלֵךְ אַחֲרָיו.
11. אַחַר כָּךְ נִדּוֹנִים שְׁנֵיהֶם עַל יְדֵי דוּמָה. הַגּוּף נִדּוֹן בַּקֶּבֶר עַד שֶׁשָּׁב לֶעָפָר, וְהַנֶּפֶשׁ בְּאֵשׁ הַגֵּיהִנֹּם בְּכַמָּה דִינִים, עַד אוֹתוֹ זְמַן שֶׁנִּגְזַר עָלֶיהָ לְקַבֵּל עֹנֶשׁ. אַחַר שֶׁקִּבְּלָה עָנְשָׁהּ וּמַגִּיעַ הַזְּמַן לְהִטָּהֵר, אָז עוֹלָה הִיא מֵהַגֵּיהִנֹּם, וּמִתְלַבֶּנֶת מֵחֲטָאֶיהָ כְּמוֹ בַּרְזֶל שֶׁמִּתְלַבֵּן בָּאֵשׁ, וְעוֹלִים עִמָּהּ עַד שֶׁנִּכְנֶסֶת לְגַן עֵדֶן שֶׁלְּמַטָּה, וְרוֹחֶצֶת שָׁם בְּאוֹתָם מַיִם, וְרוֹחֶצֶת בַּבְּשָׂמִים שֶׁשָּׁם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שיר ג) מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבֹנָה. וְעוֹמֶדֶת שָׁם עַד הַזְּמַן שֶׁנִּגְזָר עָלֶיהָ לְהִתְרַחֵק מֵהַמָּקוֹם שֶׁיּוֹשְׁבִים בּוֹ הַצַּדִּיקִים.