Tree fo Life by The holy Ari

תפלה לאמר קודם למוד הקבלה:
רבון העולמים )עתיקא קדישא( ואדוני האדונים )א”א( אב הרחמים )אבא עילאה(והסליחות )אימא עילאה( מודים אנחנו לך ה’ אלהינו )מוחין מאו”א( ואלהי )חב”ד( אבותינו )חג”ת( בקידה ובהשתחויה שקרבתנו לעבודתיך עבודת הקדש ונתת לנו חלק בתורתיך הקדושה והטהורה מה אנחנו ומה חיינו אשר עשית עמנו חסד גדול כזה ע”כ אנחנו מפילים תחנונינו לפניך שתמחול ותסלח לכל חטאתינו ועונותינו ופשעינו ואל יהי’ עונותינו מבדילים בינינו לבינך וכן יהרמ”י או”א שתכין לבנו ליראתך ואהבתך ותקשיב אזניך לדברינו ותפתח לבינו בסודות תורתיך ויהיה לימודינו זה נחת רוח לפני כסא כבודך כריח הניחוח ותאציל עלינו אור מקורות נשמתינו בכל נשמותיהם ובכל בחינותיהם ושיתנוצצו נצוצות עבדך הקדושים אשר על ידם גילית דבריך אלה בעולם ובזכותם תאיר עינינו במה שאנו לומדים כמאמר נעים זמירות ישראל גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה’ צורי וגואלי אכי”ר:

לשם יחוד קבה”ו )זו”ן יאהדונה”י( בדחילו ורחימו )יאההויה”ה( ורחימו ודחילו )איה”היוה”ה( ליחדא שם י”ה )או”א( בו”ה )זו”ן( (ע”י שפע הא”ס המשפיע בהם ומיחדם) ביחודא שלים בשם כל ישראל. ולאקמא שכינתא מעפרא הרני לומד בספר קבלה זה שהוא כנגד ת”ת דז”א בעולם האצילות שבו שם מ”ה כזה יו”ד ה”א וא”ו ה”א לעשות מרכבה ויהרמ”י אלהינו ואלהי אבותינו שתזכך רוחינו ונפשינו שנהיה ראוים לעורר מיין תתאין ע”י קריאת ספר הקבלה הזאת ויהי נועם ה’ אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו בילאו”א נצח סלה ועד:

שער הכללים

ובו י”ג פרקים:

פרק ראשון:

כשעלה ברצונו יתברך שמו לברוא את העולם כדי להיטיב לברואיו ויכירו גדולתו ויזכו להיות מרכבה למעלה להדבק בו ית’ האציל נקודה א’ הכלולה מי’ (והם י”ס של העקודים שהיו בכלי א’) ולא היו נראים. דרך משל האדם מורכב מד’ יסודות ואינם ניכרים בו כל א’ וא’ בפ”ע. וכן הענין בכאן נקודה זו היתה כלולה מעשר בתחלת אצילותה וזו היא למעלה מן הכתר [שהוא] עתה כי משם שואבים כל הי”ס שפע וחיות מנקודה זו. גם אור וחיות נקודה זו יורדת מן המאציל בתוכה ביחד שהיא הכלי עם נשמתו כהדין קמצא דלבושיה מניה וביה והיו בה י’ אורות פנימים וי’ אורות מקיפים ואור המקיף מבחוץ לכלי ונודע כי המקיף גדול מהפנימי כי או”פ מצומצמת תוך הכלי משא”כ במקיף. וז”ס ודברתי אתך מבין ב’ הכרובים שהיה מצומצמת שם השכינה ומנקודה זו נתפשטו י’ נקודות מכתר עד המלכות עד”ז כי מהיותר מובחר ועליון מנקודה זו נעשה כתר ונתפשט למטה ושאר הט’ כלולים בו ומה שנשאר בתוכה ג”כ ממובחר הנשאר מתפשט למטה מהכתר ונעשה חכמה והח’ כלולים בו. ואח”כ בינה והז’ כלולים בה. ואח”כ הו’ נקודות יחד ואח”כ המל’ וזהו נקרא עולם התהו ובהו ועולם הנקודות. והאור העליון היה נכנס בתוכם ר”ל בתוך הכלי ואור הא”ס מקיף לכתר [ומתפשט עד סיום מקום כל הי’ ספירות] ומאו”פ שבכתר נעשה פנימי ומקיף אל החכמה והקיף שבכתר נעשה מקיף עליון אל מקיף החכמה וכן כולם. והענין כי מה שהיה יכולה לקבל מן האור המאיר בתוך הכתר נשאר בו בסוד או”פ והשאר היה מקיף מבחוץ וכן עד”ז מכתר לחכמה ומחכמה לבינה ומבינה לו”ק ביחד. ודע כי שמש ומגן ה’ צבאות וכמו שהשמש אור עליון גדול ואין יכולת להביט בו כי אם בהתמעטות דרך חלון או ע”י מסך או ע”י ריחוק מקום או ע”י נקב קטן. והנה בעולם האצילות האור בא הלא ע”י מסך כלל אך כשבא אור א”ס בכתר אין בו יכולת לסבלו רק ע”י ריחוק מקום. אך מכתר לחכמה אין בו ריחוק כלל אבל בא ע”י חלון פי’ מיסוד דא”א הנקרא חלון שנתמעט האור מכמות שהיה. גם מחכה לבינה בא ע”י חלון פי’ מיסוד אבא שהוא חלון אחר קטן. אמנם בו”ק עצמן חלונותיהם שוין מזה לזה כי כולם בחי’ א’. אח”כ מיסוד למל’ בא האור מחלון קטן וצר מאד פי’ מיסוד דז”א הנקרא חלון ג”כ וצר מאד דוגמת נקב קטן. אך הו”ק אין בהם שינוי מזה לזה רק כפי ריחוק וקירוב לבד לא ברוחב וצרות החלון כי כולם שוין. וז”ס ז’ הקפות כי הם בסוד המל’ שיש בה כללות ז’ הקפות. ומג”ר שבכתר יצא או”מ אל ז”ת שבו עצמו ומז”ת שבכתר יצא או”מ ב’ אל ג”ר דחכמה ומג”ר דחכמה יצא או”מ ג’ אל ז”ת שבו ומז”ת של חכמה יצא או”מ ד’ לג”ר שבבינה ומג”ר של בינה יצא או”מ ה’ לז”ת שבה ומז”ת שבבינה יוצא או”מ ו’ לו”ק ומהו”ק יוצא או”מ ז’ אל המל’ וכל אלו נכללין במל’. לכן ז’ הקפות רומזין במל’. אך מצאתי להר”ם מינץ באופן אחר והוא סוד ז’ מקיפין אל מל’ ממטה למעלה האחד מקיף שלה ב’ מקיף דיסוד ג’ מקיף בינה. אח”כ פניי ומקיף דחכמה ופניי ומקיף של כתר הרי ז’ מקיפין. ונחזור לענין כי באצילות לא יש מסך כלל. אך מבריאה ולמטה האור בא ע”י מסך גמור והאור עובר בתוכו ומאיר. ודע כי כשנתפשטו י’ נקודים הנ”ל הנה הכתר היה בו יכולת לסבול האור הזה אבל או”א לא היו שוין כי אבא קיבל האור פב”פ [מן] (עם) הכתר והיה בו יכולת לסבול האור אך הבינה לא קבלה האור מחכמה אלא אב”א שלא יכלה לסבלה. וז”ס וחכם באחור ישבחנה כי חכם שהיא חכמה השביח את הבינה והאיר בה בסוד אב”א. וגם ז”ס הנזכר בזוהר פרש’ בראשית בצורת אות צ’ שהם או”א יו”ד ונו”ן כזה נ’ כפופה הפוכה אב”א. והנה כשיצא אח”כ אור מבינה לו”ק תחלה יצא הדעת ואח”כ נתבטל וזהו המלך הראשון שהוא בלע בן בעור. אח”כ יצא חסד וגם הוא לא היה יכול לסבול האור ונשבר הכלי שלו ג”כ וירד למטה ואח”כ יצא גבורה וכן כל הז’. ואלו הם ז’ מלכים שמתו שנאמר בהם וימת וימלוך תחלה מלכו ואח”כ מתו ונתבטלו הז’ כלים אלו שלא היה בהם יכולת לסבול האור המתפשט בהם מספירה לספירה אע”פ שבחסד כבר נתבטל א’ עכ”ז לא הניח האור מלהתפשט בכל ז”ת לראות אולי אינו ימות ויוכל לסבול מחמת ריחוק כי כל מה שהוא יותר רחוק אפשר שיוכל לסבול יותר. אך להיות שהכלי התחתון הוא יותר קטן מהעליון לכן גם הוא אע”פ שהוא יותר ררחוק לא היה יכול לסובלו. והנה כשהגיע האור אל היסוד באו ב’ אורות א’ שלו וא’ לתת אל המל’ והחלק שלו להיותו גדול לא היה יכול לסובלו ונתבטל כמו האחרים אבל חלק המל’ שקבל הוא נשאר בו ולא נתבטל וז”ס בן ישי חי על האדמה ולכן נקרא יסוד חי. וכשנתן אח”כ היסוד חלק המל’ לה אלו היה נותן דרך צנור היה כח במל’ לקבלה אבל עתה כשנשבר היסוד נתגלה האור ובא האור מהיסוד בגילוי ובחוזק אל המל’ ולכן גם היא נשברה. ולא לגמרי כמו הראשון אלא נעשה פרצוף א’ אחר התיקון (פי’ שזכתה להעשות פרצוף שלם עם היותה רק בחי’ נקודה א’ מה שלא זכו הו”ק להעשות כל א’

פרצוף א’ כנ”ל) כמו שנבאר לפי שלא קבלה כל האור רק החלק שקבל היסוד לתת לה גם שלא קבלה ע”י צנור. ופי’ מה שאמרנו שנשברו המלכים פי’ כי האורות נסתלקו למעלה למקומן ועכ”ז עדיין נשארו קצת ניצוצי קדושה בכלים ונפלו באלו מאנין תבירי למטה ומהם נתהוו שורש הקלי’. ואע”פ שנתברר האוכל מהפסולת ועלה למעלה עכ”ז עדיין ניצוצי הקדושה נשארו בתוכם. וזהו מה שנשאר לנו לתקן ע”י תפלה ומע”ט וכן ע”י נשמת הצדקים כשהם נפטרים מעוה”ז עוברים בעולם העשיה ומעלין מהם ניצוצי קדושה שבקליפה ליצירה וכן עד”ז בעלותם מיצירה לבריאה ומבריאה לאצילות ומחזירין האור הגדול למקומם. וז”ס מ”ן וז”ס עשרה הרוגי מלוכה שהיו בזמן החרבן והעונות גרמו שאז גברה הקליפה ולא היה כח להעלות מ”ן שהם הניצוצין ההם והיה העולם שמם ומתמוטט לכן מסרו גופם למלכות והיו מ”נ למלכות ונפשותם העלו למ”ן לאו”א אותן הניצוצין שבתוך הקלי’. וז”ס כך עלה במחשבה לפני הנז’ אצל ר”ע וז”ס ג”כ סבת המלכים שמלכו ומתו וז”ס בונה עולמות ומחריבן. ואע”פ שאמרנו שהמלכים שמתו הם הז’ מאנין תבירין מחסד עד מל’ והוצרכו תיקון. הנה חו”ב ג”כ הוצרכו תיקון כי הלא בינה היתה תחלה מקלת האור אב”א כי לא היתה יכולה לסבול פב”פ ואז נקטן ונתמעט הכלי שלה וזה המיעוט נפל למטה. (פי’ אחוריים דאו”א הם נפלו ונעשה מהם יעקב ולאה) וכן חכמה מאר שהבינה לא יכלה לקבל האור הנ”ל גם חכמה לא קיבל האור הראוי לה אם היתה משפעת פב”פ לבינה ובחי’ זו ירדה למטה. וז”ס ע”ד הצדיק אבד כי הצדיק שהוא היסוד כמשפיע לשכינה אז נותנים לו חלקו וחלקה אך כשהוא אינו משפיע לשכינה אז אין לו רק חלק א’ ולא מחמת פגם שלו ח”ו רק מחמת חסרון המל’ המקבלת שאינה יכולה לקבל באופן אחר. באופן שגם מהאור שהיה ראוי לקבל החכמה יותר על מה שקיבל עתה וגם מן הבינה ירד מהם חלק למטה במקום ז”א. וז”ס שארז”ל נובלות חכמה שלמעלה תורה ונובלות בינה שלמעלה שכינה כי אור שנפל ונובלת מאור חכמה עליונה שהוא אבא ממנו נעשה התורה שהוא ז”א ומה שנפל מבינה שהיא אמא ממנה נעשה שכינה נוק’ כמ”ש כי ז”א כשעולה למעלה מעלה עמו מן אותו אור שנפל מלמעלה במקוו מ”ן לאו”א וחוזר עתה להעלות את הנובלות וניצוצי הקדושה שירדו למטה. כי כמו שנשמת הצדיקים מעלין מ”ן לצורך זווג זו”ן כן זו”נ מעלין מ”ן לצורך זווג או”א מן אותן הנובלות שנפלו מהם למטה. ופי’ הדברים כי מ”ן ששל רחל הוא שאנו מוסרין נפשותינו למיתה ע”י נפילת אפים ועם אותה העלאה של נפשותינו אנו מעלין שם מן ניצוצי הקדושה שבתוך הקליפות אל רחל. וכן הצדיקים במיתתן עולין ומעלין ניצוצי הקדושה עמהן לצורך מ”ן של רחל להזדווג ז”א בנוק’ ודוגמא זו בזו”ן כשעולין באו”א בסוד יחוד שמע ישראל ואז מעלין את ניצוצי הקדושה שירדו מן נובלות של או”א ומעלין אותם עד בינה להיות שם בסוד מ”ן להזדווג עם אבא: