Zohar Diário # 1444 – Pekudei

1. אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה וְגוֹ’. רַבִּי חִיָּיא פָּתַח, (קהלת א) כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא וְגוֹ’. פָּסוּק זֶה פֵּרְשׁוּהוּ וְנִתְבָּאֵר, אֲבָל כָּל הַנְּחָלִים – אֵלּוּ סוֹדוֹת הַנְּחָלִים וְהַמַּעְיָנוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁמִתְמַלְּאִים וְיוֹצְאִים (מַבּוּעִים קְדוֹשִׁים) לְהָאִיר וּלְמַלֵּא אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל. וְכֵיוָן שֶׁהַיָּם הַגָּדוֹל הַזֶּה הִתְמַלֵּא מִצַּד אוֹתָם הַנְּחָלִים, אָז הוּא מוֹצִיא מַיִם וּמַשְׁקֶה אֶת כָּל חַיּוֹת הַבָּר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד) יַשְׁקוּ כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי. 2. מַה כָּתוּב לְמַעְלָה? הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים וְגוֹ’. וְאַחַר כָּךְ – יַשְׁקוּ כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם. אֵלֶּה הֵן הַמֶּרְכָּבוֹת שֶׁלְּמַטָּה, שֶׁכַּאֲשֶׁר הַיָּם לוֹקֵחַ אוֹתָם, אֶת כֻּלָּם הוּא לוֹקֵחַ וְשׁוֹאֵב אוֹתָם לְתוֹכוֹ, וְאַחַר כָּךְ מוֹצִיא מַיִם לְצַד אַחֵר, שֶׁהֵן הַמֶּרְכָּבוֹת הַקְּדשׁוֹת שֶׁלְּמַטָּה, וּמַשְׁקֶה אוֹתָם, וְכֻלָּם הִתְמַנּוּ וְנִפְקְדוּ בְשֵׁם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מ) לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא. וּמִשּׁוּם כָּךְ, אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת. 3. רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח, (תהלים לא) מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם. מָה רַב טוּבְךָ, כַּמָּה יֵשׁ לָהֶם לִבְנֵי אָדָם לְהִסְתַּכֵּל וְלָדַעַת בְּדַרְכֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהֲרֵי בְּכָל יוֹם וָיוֹם יוֹצֵא קוֹל וּמַכְרִיז וְאוֹמֵר: הִשָּׁמְרוּ בְּנֵי הָעוֹלָם, סִגְרוּ דַּלְתוֹת הַחֲטָאִים, הִסְתַּלְּקוּ מֵהָרֶשֶׁת שֶׁתּוֹפֶסֶת טֶרֶם יִתָּפְסוּ רַגְלֵיהֶם בָּרֶשֶׁת הַזּוֹ. הַגַּלְגַּל סוֹבֵב תָּמִיד, עוֹלֶה וְיוֹרֵד. אוֹי לְאוֹתָם שֶׁדּוֹחִים רַגְלֵיהֶם מִתּוֹךְ הַגַּלְגַּל, שֶׁהֲרֵי נוֹפְלִים לְתוֹךְ הָעֹמֶק שֶׁטָּמוּן לְאוֹתָם רִשְׁעֵי הָעוֹלָם.