Zoharjev dnevnik št. 1244
Zoharjev dnevnik št. 1244 Zohar Pinhas, Knjiga št. 20 (ANG)/Knjiga št. 15 (HEB)
Holy Zohar text. Daily Zohar -1244

Pinhas 490-492

Četrta Mojzesova knjiga 25:12

 “. לָכֵן, אֱמֹר:  הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם ”

Črkovano besedilo:

לָכֵן lachen, אֱמֹר emor: הִנְנִי hineni נֹתֵן noten לוֹ lo אֶת-בְּרִיתִי et-beriti, שָׁלוֹם shalom.

“Zatorej poreče: Glej, z njim sklenem zavezo miru.”

V  ZD št. 1117 https://dailyzohar.com/daily-zohar-1117/ smo odstrli, da je Bog opolnomočil Mojzesa, da podeli “zavezo” miru Pinhasu.

Zohar zastavlja v tem razdelku vprašanje “Ali je Bog bil suveren v  vedenju ali bo Mojzes prenesel Pinhasu sporočilo o zavezi miru ?”. Rabin Ašlag na to dilemo pojasnjuje, da je Bogu bil  gotov. Vendar ni pa bilo zagotovo znano vsem ljudem. Božje darilo Pinhasu bi moralo biti poznano vsem ljudem. Zato je Bog Mojzesu zapovedal, da prenese sporočilo o zavezi miru.

Dano branje iz razdelka Pinhas v Zoharju nas usmerja v razumevanje dejanj Boga, da uporabi vse, da postanemo njegovi odposlanci. Namreč spremembe v tem svetu se dogajajo skozi dejanja. Od Mojzesa je Bog zahteval, da prenese sporočilo z uporabo besed moči, ki je bila Mojzesu dana od Boga.

Tudi mi smo odposlanci Svetlobe. Lahko smo posredovalci dobrega ali nasprotja dobrega.  Bog nas potrebuje zaupanja vredne za podarjanje njegove moči. Bolje uporabimo darila, ki nam jih je podelil, vrednejši bomo nadaljnega zaupanja. Zato izražaj svoje nadarjenosti, deli svoje materijalne prejemke, svoje srce, meditacije in postai zaupanja vreden posredovalec Svetlobe.

{||}

Hebrew translation:

490. וּבַחִבּוּר הַקַּדְמוֹן. לָכֵן אֱמֹר. בִּשְׁבוּעָה עָלֶיךָ, אִם הוּא בִּרְצוֹנְךָ וְאִם לֹא – אֱמֹר רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר. אוֹתוֹ הַצֵּל הִכָּה בְּעֵינָיו שֶׁל רַבִּי אַבָּא. וְכִי לֹא הָיָה יוֹדֵעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם הָיָה בִּרְצוֹנוֹ אִם לָאו? אָמַר לוֹ, אִם לוֹ גָּלוּי – הַאִם גָּלוּי לַאֲחֵרִים? וּמִשּׁוּם זֶה נֶאֱמַר לָכֵן אֱמֹר.491. וְעוֹד נֶאֱמַר בַּחִבּוּר הַקַּדְמוֹן, (תהלים ס) מִכְתָּם לְדָוִד – סִימָן שֶׁהֶרְאוּ לוֹ לְדָוִד כַּאֲשֶׁר שָׁלַח לְיוֹאָב לַאֲרַם נַהֲרַיִם וְלַאֲרַם צוֹבָה לַעֲשׂוֹת בָּהֶם קְרָב. אָמַר הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, שׁוּשַׁן עֵדוּת – זוֹ עֵדוּת שֶׁל הַשְּׁכִינָה, שֶׁהִיא שׁוּשַׁן עֵדוּת. שֶׁהִיא עֵדוּת שֶׁעוֹמֶדֶת עָלֵינוּ וּמְעִידָה עָלֵינוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וּמַדְרֵגוֹת עֶלְיוֹנוֹת קְדוֹשׁוֹת עִמָּהּ, וְסִיּוּעַ קָדוֹשׁ לְשֶׁבַח. אָמַר הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, שׁוּשַׁן עֵדוּת – שֶׁהֵם מְעִידִים עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם אֵיבָרִים, וְהִיא נְשָׁמָה עֲלֵיהֶם, וְהִיא סִיּוּעַ מִשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (מלכים-א ח) וְאַתָּה תִשְׁמַע הַשָּׁמַיִם. הִיא סִיּוּעַ קָדוֹשׁ (וּמִמֶּנָּה תָלוּי), שֶׁנֶּאֱמַר עָלֶיהָ, תַּנְיָא הַמְסַיַּעַת לָךְ.

492. אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ (במדבר כד). אֵיתָ”ן – תַּנְיָ”א. שָׁם הַקֵּן שֶׁל הַנֶּשֶׁר הָעֶלְיוֹן, וְהִיא הַשְּׁכִינָה, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר (דברים לב) כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֶף, שֶׁהֵם שׁוֹנֵי הֲלָכוֹת וּמִשְׁנָיוֹת. וְכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיּוֹצֵא מִפִּיו שֶׁל זֶה הַתַּנְיָ”א, שֶׁמּוֹצִיא אוֹתוֹ לְשֵׁם הַשֵּׁם – בֵּין בְּתוֹרָה, בֵּין בִּתְפִלָּה, בֵּין בִּבְרָכָה, בֵּין בְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה – מַה כָּתוּב בּוֹ? יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו, אוֹתוֹ הַנֶּשֶׁר, שֶׁהוּא דִּבּוּר שֶׁבּוֹ יְהֹוָ”ה.