שער רוח הקודש יחוד כ”א
היחודים אשר יכוין בהם האדם תמיד, אלו הם: טוב לאדם שיצייר אותיות שם יהו״ה תמיד בציורם לנגד עיניו, ודבר זה גורם להביא בלב האדם יראתו יתברך, וגם לזכך הנפש. וז״ש דהע״ה שויתי יהו״ה לנגד תמיד כי מימיני בל אמוט (תהלים ט״ז) יכוין האדם תמיד, איך הוא נברא ונעשה בצלם אלהי״ם, והענין הוא, כי הנה יש באדם התחתון פנימיות וחיצוניות, וכדוגמתו באדם העליון. והנה הפנימיות הם המוחין.
החיצוניות הוא בשר האדם. והנה בבחי׳ המוחין המתפשטים בכל הגוף כנודע, הוא רמוז צלם ההוי״ה. כיצד: שתי אותיות י״ה, הם שני מוחין חו״ב שבראש האדם. ואות ו’, היא גוף האדם והתפשטות המוחין בו. ואות ה׳ אחרונה, היא העטרה שביסוד והיא בת זווגו של האדם.
ואמנם החיצוניות, בו רמוז צלם שם אלהי״ם ושכחתי עניינו איך הוא. ונלע״ד שהוא כך:
א׳ בכתר האדם, שהוא גלגלתא שבו. ולהם הם תרין חללי גלגלתא, שהם המקומות של המוחין. אבל הנלע״ד יותר אמיתי בודאי הוא זה, כי הא׳ הוא גלגלתא שהוא הכתר, ול׳ שהוא מקום ג׳ המוחין חב״ד. וה׳ הם ה׳ קצוות שבו, מחסד עד הוד. וי׳ הוא יו״ד דיסוד. ומ״ם סתומה, היא המלכות שבו, והיא העטרה שביסוד. או הנקבה בת זווגו.
וז״ס ויברא יהו״ה אלהי״ם את האדם בצלמו בצלם אלהי״ם וגו’. (בראשית א׳) הרי הם ב׳ צלמים: אחד צלם דהוי״ה, וזהו בצלמו: בצל״ם ו׳, שהוא הוי״ה דז״א. והב׳, בצלם אלהי״ם.
ראוי לאדם תמיד לכוין ולהעריך את עצמו, כאלו הוא מדור וכסא אל האצילות הקדוש, כי הנה כתיב ויברא אלהי״ם את האדם בצלמו (שם) וכתיב כי בצלם אלהי״ם עשה את האדם.(בראשית ט׳) ובפרט בזמן שהאדם מתפלל, הוא יותר ראוי ומוכרח שיכוין בכך. וע״י כך יוכל לשיענוהו מן השמים, ותקובל תפלתו, לפי שיוכל ע״י כונה זו לקשר כל העולמות ע״י, שתשרה ותחול עליו קדושה עליונה.
וזהו מה שיכוין: יחשוב האדם להכין ראשו שיהיה כסא אל שם ההוי״ה בנקוד קמ״ץ יָהָוָהָ ומוח חכמה שבו בשם הוי״ה בנקוד פת״ח יַהַוַהַ ומוח בינה שבו בהוי”ה בנקוד ציר״י יֵהֵוֵהֵ וזרועו הימין בהו״יה בנקוד סנול יֶהֶוֶהֶ וזרועו השמאלי בהו״יה בנקוד שב״א יְהְוְהְ וגופו בהוי״ה בנקוד חול״ם, יֹהֹוֹהֹ וירך ימין בהוי״ה בנקוד חירי״ק, יִהִוִהִ. וירך שמאל בהוי”ה בנקוד קבו״ץ יֻהֻוֻהֻ. ויסוד שלו בהוי”ה בנקוד שורק בוא״ו,יוּהוּווּהוּ והעטרה שבו בהוי״ה בלי נקוד, יהוה כנזכר בתקון ע’
ויכוין, כי אזן שלו הוא הויו״ת דס״ג, חוץ מן ה׳ אחרונה כזה: יו״ד ה״י וא״ו ה״ה. כמבואר הטעם אצלינו, שה׳ אחרונה ירדה עד החוטם,
והוי׳׳ה זו היא בגימטריא אזן. וע״י כוונה זו, אולי יזכה לשמוע איזו קדושה מלמעלה בתפלתו. ויכוין בחוטם שלו, אל הוי״ה דס״ג, כי כך עולה בגימטריא וכמבואר אצלינו פירושו. ואולי יזכה להריח ריח קדוש. ובפה שלו, יכוון להוי״ה דס״ג ולכ״ב אותיות היוצאות מן חמש מוצאות הפה, אשר כל זה בגימטריא פ״ה. ואולי יזכה למ״ש דוד הע״ה,רוח ה׳ דבר פי ומלתו על לשוני (שמואל ב׳ כ״ג) בעת תפלתו.
ובבחי׳ העינים שלו, אם הוא בעולם העשיה, שהוא בזמן שמסדר הקרבנות, אז יכוין לחמשה הויו״ת אשר בהיותם פשוטות חשבונם בגימטריא עי״ן. אמנם יכוון בהם, שהם במלוי ההי׳׳ן.
ואם הוא ביצירה, שהוא כשמסדר סדר הזמירות בברוך שאמר, אז יכוין בה׳ הויו״ת שהם בגי׳ עי”ן ויכוין שהם במלוי אלפי״ן דמ״ה, וביוצר, יכוין בה׳ הויו״ת דס׳׳ג. ובעמידה, בה׳ הויו״ת דע״ ב דיודי״ן.
וכן אם מהלך בשוק, יכוין ששתי רגליו הם נצח והוד. וכשמסתכל בעיניו באיזה ענין, יכוין כי שתי עיניו הם חו״ב וכן עד״ז יכוין בכל פרטיו. ויכוין עצמו כאלו הוא כסא אל הקדושה העליונה וז׳׳ל בכל דרכיך דעהו. (משלי ג’) ואין ספק כי אם יתמיד האדם לנהוג עצמו בכונות אלו, שיהיה כאחד מן המלאכים המשרתים ברקיע, וישיג לדעת כל אשר ירצה . ובפרט אם לא יפסיק, ויחשוב בכל רגע ורגע, ולא יפריד המחשבה, והכל תלוי כפי עוצם כונתו והתדבקותו למעלה. ואל יזיז זה מנגד עיניך.